חודש היסטורי לסביבה ברחבי העולם הביא איתו את יום כדור הארץ שצוין לראשונה על ידי התנועה הסביבתית העולמית, וגם את הקמת הסוכנות להגנת הסביבה בארה"ב. עוד מאורע לא פחות חשוב שקרה ממש באותו חודש הוא כנס מדעי ייחודי בבית סוקולוב שבתל אביב, שעסק בסוגיות האקולוגיות החשובות של אותם ימים, ואיתו ההיווסדות של "האגודה הישראלית לאקולוגיה".
אגב, רק 3 שנים לאחר מכן הוקם הגוף הממשלתי הראשון שעסק בסביבה – "השירות לשמירת איכות הסביבה", שבשנת 1988 זכה סוף סוף להפוך למשרד ממשלתי.
היוזמה לעריכת כנס ייסוד האגודה הייתה של פרופ' עזרה זֹהר, קצין הרפואה הראשי של צה"ל בדימוס, שהתעניין בהשפעה של הסביבה על הבריאות. הרעיון היה פרקטי מיסודו: שאיפה להקים מוקד מקומי לנושאים הסביבתיים, שימנע את הצורך לבדוק כל פעם מחדש מה עושים במדינות אחרות.
מפתיע לגלות כמה מהנבואות שעלו לדיון כבר בשנים האלו, שחלקן לא הצלחנו לפתור עד היום: מנושא זיהום האוויר שעלה לראשונה, דרך הצורך בהתפלת מים ועד לצורך בתחבורה ציבורית זולה ויעילה שתונע באנרגיה חשמלית.
בשנת 1975, שבה כבר מנתה האגודה 450 חברים, נערך הכינוס המדעי השישי – אליו גויס תקציב של 44,000 לירות ישראליות.
אפשר להצביע על שני דברים משמעותיים שקרו בעשור הזה:
הראשון – הכנס הבינלאומי הראשון, ה-14 במספר, שנערך בשנת 1981 (ובעקבותיו נערכו כנסים בינלאומיים נוספים).
השני – החיבור שנעשה לראשונה בין התחום האקולוגי לבין מדעי הסביבה בישראל והשלמת הפאזל הסביבתי – מהלך שכיום נראה כמובן מאליו, אולם באותם שנים נחשב לתקדימי אף בקנה מידה עולמי. בעקבותיו שינתה האגודה בשנת 1985 את שמה מ"האגודה הישראלית לאקולוגיה" ל"האגודה הישראלית לאקולוגיה ולמדעי הסביבה".
שנות ה-90 נחשבות בעיני רבים לנקודת ציון משמעותית במובן של נראות ואופנה. אולי בהמשך לכך – גם הכנסים בשנים אלו עברו שדרוג תדמיתי משמעותי, והפכו מכנסים מדעיים לוועידה עם שולחנות עגולים, מפה, כיבוד, ופעילות תרבותית כגון ריקודי עם או הרצאה של מאיר שלו ז"ל. לראשונה הוזמנו גם שרים, מנכ"לי משרדי ממשלה ומרצים מחו"ל.
אלו גם השנים שבהם הוועידה כללה לראשונה גם את המגזר התעשייתי, כגון התעשיות הכימיות ברמת חובב ואת חברת החשמל, במה שסימל את שינוי התפיסה כלפי התעשיינים וההבנה שהקשר ההדוק ושיתוף הפעולה עמם יובילו יותר מכל להישגים סביבתיים.
הכנסים, שהופקו עצמאית על ידי אנשי האגודה, שפעלו בהתנדבות מלאה, המשיכו לפעול בשנים אלו במתכונת בינלאומית, שמשכה עשרות חוקרים מחו"ל. עד לשנת 2003 ימי האינתיפאדה השנייה, שבה נתקלו במהמורה רצינית: בעקבות לחצים שהופעלו מצד המוזמנים, נאלצה האגודה להחליף מיקום ‒ ללונדון.
וכך מצא עצמו מזכיר האגודה נושא ברכות פתיחה באנגלית שוטפת, במסגרת אירוע ענק ומלא עד אפס מקום, מיד לאחר השרה לאיכות הסביבה של אנגליה.
אחת היוזמות שהוצגו בכנס באופן שנים נקראה "לגעת בעולם" ‒ מיזם חינוכי, שפעל כל שנה בהשראת נושא סביבתי אחר, ובסופו בתי הספר הזוכים הציגו את תוצרי עבודותיהם בכנס השנתי של האגודה. גאווה ענקית לילדים ולאנשי האגודה באותם ימים.
בעשור החמישי הפכה הוועידה השנתית למה שהיא היום. בשנים אלו התרחבה האגודה והפכה לגוף המתווך בין מדע למדיניות בתחום הסביבה, מתוך ההבנה שלצד המחקר והידע האקדמי, יש צורך להנגישו למקבלי ההחלטות במדינה. כחלק מכך, גם הוועידה השנתית שינתה את פניה מבחינת ההיקף, התכנים וזהות המשתתפים בה.
כעת, לצד המדענים ומהנדסי הסביבה, צורפו לוועידה גם מקבלי ההחלטות, שקיבלו במה והוזמנו לקחת חלק פעיל בה, מתוך מטרה לעסוק יחד איתם בשאלות קונקרטיות אקטואליות.
כך נוסף לוועידה, ששילבה עד אז תכנים אקולוגיים ותכנים סביבתיים, צד שלישי – תכנים חברתיים: מחקרים מתחומים כגון כלכלה, משפט, מדיניות ציבורית וסוציולוגיה
במהלך 50 השנה שחלפו, הפכה הוועידה השנתית מכנס מדעי אינטימי לפרויקט שמביא סוגיות סביבתיות לקדמת הבמה, ומסייע לציבור ולממשלה להכיר בחשיבותן ולמצוא דרכי פתרון משותפות.
כיום, לצד המחקר והיישום, אחד התפקידים החשובים של המדענים הוא לוודא שהשיח הציבורי הסביבתי אינו מוטה או מוטעה, ושקבלת ההחלטות הסביבתית, ברמה האישית והציבורית, מושכלת ומבוססת מדע.
